· 

Jérusalem, la belle

Le Temple et Jacob

Jérusalem, ville de beauté. C’est l’affirmation, bien connue, du Talmud : ‘’dix mesures de beauté sont venues au monde et neuf ont été données à Jérusalem’’. Cette beauté, nous l’avons déjà écrit, est l’harmonie entre les deux mondes. Car il n’y a de beauté sans harmonie.  Jérusalem d’en bas est proche de celle d’en haut[1] comme l’affirme le Zohar. Elles forment, à elles deux, une harmonie d’où jaillit la beauté.

Un homme ou une femme qui ont cet attribut de beauté ont forcément un esprit et un corps harmonieux. Un être vil et méchant peut être beau par les formes mais on ne le verra pas plus longtemps que le moment d’un premier regard. Ensuite, on le trouvera repoussant. Au contraire, quand les qualités abondent et qu’elles font l’harmonie avec le corps, on parlera de vraie beauté. Le corps devient lui aussi beau par le mariage et l’harmonie du corps et de l’esprit.

C’est notre Patriarche Jacob qui a mérité d’installer Jérusalem sur terre[2]. En effet, quand il vient sur le mont de Moriah, il s’écrit ‘’c’est ici la maison de D.’’. Il a mérité à ce titre que le temple soit appelé en son nom : ‘’ Allons à la maison du D. de Jacob’’ (Isaïe 2, 3).

Et puisqu’il a un lien tellement particulier avec le temple lui aussi mérita la …beauté[3].  Sa beauté rappelait celle d’Adam nous enseigne le Talmud. Tout se passe comme si, ne pouvait installer sur terre cette dimension du Temple, qu’un homme qui en possédait les attributs.  Il fallait donc que son corps et son esprit soient complètement en adéquation.

Rachel, son épouse, aussi était belle[4]. Elle l’était aussi sans aucun doute, selon la définition énoncée plus haut. Et la preuve : Quand les enfants d’Israël, les siens donc, partirent en exil, c’est elle qui les retourna grâce à ses supplications. Elle vint chez le Saint, béni soit-Il, et lui tint ce discours : ‘’Pourquoi as-tu détruis Ton Temple ? Est-ce parce qu’ils y ont introduit une idole de bois et de pierre ? Moi, j’ai introduit chez moi, ma sœur et j’en ai fait moi-même ma rivale, alors qu’elle est de chair et de sang[5] !’’. D. reconstruit Son Temple et elle eut gain de cause.

C’est donc Rachel qui a eut ce mérite de faire revenir la Chékhina, présence divine, sur terre, de marier le matériel et le spirituel. Elle l’a accompli car elle-même possédait cet attribut d’harmonie entre les deux : elle était donc belle.

Respecter l’ancien, le zaquen

La Torah nous demande de respecter le zaquen, l’ancien. L’ancien n’est pas forcément vieux, il peut être très jeune s’il a assez de sagesse ancienne. Zaquen, c’est celui qui a kana hokhma[6], qui a acquis la sagesse. Le mot utilisé par la Torah pour dire respecter est ‘’véhadarta’’ tu rendras beau. Nous sommes tenu de le respecter mais pas de n’importe quelle manière ! Il faut lui trouver une beauté. Il n’est bien sur, pas question de beauté physique, mais de celle décrite plus haut. Nous devons reconnaitre la valeur du sage, qui pour acquérir sa sagesse a du communier avec le saint et l’esprit au point d’établir une harmonie parfaite avec son corps et son esprit.

 C’est précisément ce qu’ils n’ont pas fait à l’époque du Temple et c’est pour cette raison que le Temple a été détruit [7]. En effet, le talmud établit que la raison pour laquelle a été détruit était très obscure. Personne ne voyait de raison valable. Le peuple étudiait et pratiquait les préceptes de la Torah ? C’est le Saint, béni soit-Il qui a du le dévoiler : Ils n’ont pas récité de bénédiction avant l’étude.

Rabénou Yonah[8] commente qu’ils n’ont pas récité la bénédiction signifie qu’ils n’accordaient pas d’importance à la Torah davantage qu’une science profonde. Ils ne lui accordaient pas vraiment un caractère saint.

Ils ne respectaient pas le sage et ne voyaient pas en lui de beauté particulière. Il avait étudié une science et en était détenteur. Ils ne lui reconnaissaient pas cette harmonie dont parle la Torah à son propos.

S’ils n’étaient pas capables de la discerner chez le Sages, ils ne le pouvaient pas non plus chez le Temple. Jérusalem n’était pas plus belle que Rome ou Paris.

D. nous en a donc privé. Nous savons quoi faire pour la mériter de nouveau dans toute sa splendeur. Amen

Rav Yossef Simony

Depuis Jérusalem

 

     

    

 



[1] זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת נח דף לה עמוד ב

א"ר יהודה עשה הקדוש ברוך הוא ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה ונשבע שלא יבא שם עד שיבואו ישראל בירושלים של מטה שנאמר [הושע יא] בקרבך קדוש ולא אבא בעיר. ושבע כתות של מלאכי השרת שומרים אותה סביב ועל כל פתח ופתח כתות של מלאכי השרת והם הפתחים הנקראים שערי צדק ואלו הם הפתחים המכוונים להכנס שם נפשות הצדיקים. ודהמע"ה נכסף להם שנאמר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו [תלים קיח] ולמעלה מהם שומרים מה"ש בחומות העיר שנאמ' [ישעי' סב] על חומותיך ירושלים זו היא ירושלים של מעלה הפקדתי שומרים אלו מה"ש. ותאנא שבע פתחים יש לנפשות הצדיקים להכנס עד מקום מעלתם ועל כל פתח ופתח שומרים. הפתח ראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהיא סמוכה לג"ע ואדה"ר שומר עליו זכתה הוא מכריז ואומר פנו מקום שלום בואך ויצאה מפתח הראשון. הפתח השני בשערי ג"ע ומוצאה את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת זכתה נכנסת בשלום ואם לאו שם תקבל עונשה (ותשפט) [ותשרף]

[2] מדרש תהלים (בובר) מזמור פא

 

אברהם קרא לבית המקדש הר, שנאמר בהר ה' יראה (בראשית כב יד), יצחק קראו שדה, שנאמר ראה ריח בני כריח שדה (שם /בראשית/ כז כז), יעקב קראו בית עד שלא נבנה, שנאמר אין זה כי אם בית אלהים (שם /בראשית/ כח יז), אמר ליה הקדוש ברוך הוא חייך אתה קראתו בית עד שלא נבנה, ואני קורא אותו על שמך, שנאמר לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב (ישעיה ב ג), וכן ירמיה אמר כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב (ירמיה ל יח), ואף אסף קישט את דבריו ולא הזכיר בתרועה אלא אלהי יעקב, שנאמר הריעו לאלהי יעקב.

 

[3]בבא מציעא דף פד עמוד א

בגמ': אמר רבי יוחנן אנא אישתיירי משפירי ירושלים וכו', איני והאמר מר שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרבי אבהו, שופריה דרבי אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו, שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון ואילו רבי יוחנן לא קא חשיב ליה. שאני רבי יוחנן דהדרת פנים לא הויא ליה.

 

[4] בראשית פרק כט פסוק יז  

וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה:

[5] זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת איכה דף נה עמוד א

אמר לה קב"ה רחל מה את מבכה אמרה קמיה ולא אבכה בני אן אינון ומה חטאן לגבך. אמר לה עאלו צרתי לקמי ואעילו לה בביתי. מיד אמרה וכי לא עבדית אנא יתיר דאעילנא צרתי בביתי.

[6] תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לב עמוד ב

ת"ר: מפני שיבה תקום - יכול אפילו מפני זקן אשמאי? ת"ל: זקן, ואין זקן אלא חכם, שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל; רבי יוסי הגלילי אומר: אין זקן אלא מי שקנה חכמה, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו.

[7] תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה על מה אבדה הארץ, דבר זה

אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו. שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה.

[8] נדרים פא

"ומצאתי במגילת סתרים של ה"ר יונה ז"ל, דקרא הכי דייק, שעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ, דאם איתא על עוזבם את תורתי כפשטא משמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו, והלא דבר גדול היה וקל לפרש, אלא ודאי היו עוסקין בתורה תמיד, ולפיכך היו נביאים וחכמים תמהים: "על מה אבדה הארץ" עד שפרשו הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכים בתורה תחילה כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהיה ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלים בברכתה, והיינו לא הלכו בה, כלומר בכוונתה ולשמה, אלו דברי הרב החסיד ז"ל והם נאים וראויים למי שאמרם".

Écrire commentaire

Commentaires: 0