· 

La émouna dans la cité

Dépasser toutes les frontières

Le Midrach décrit la sainteté de la traversée de la mer rouge comme celle du chabbat. ’’De même qu’il y a eu sept jours de création ainsi depuis la sortie d’Egypte jusqu’au passage de la mer rouge il y a eu sept jours’’. Car la sortie d’Egypte était un premier élan vers la liberté. Le passage de la mer rouge, a été l’obtention du titre d’être véritablement affranchi. Ils ont campé face à Pi Ha’hirot devant cet endroit qui s’appelait en traduction littérale ‘’l’embouchure de la liberté’’. C’est ce que le verset dit à propos  l’emplacement des enfants d’Israël en la veille de leur traversée des eaux.

La première sortie a été de mitsrayim, lisez métsarim, des confins de leur matière.  Chabbat est na’hala béli métsarim, une possibilité de dépasser toutes les frontières. Celles de son corps et celle de toute la matière.

Mériter pas seulement hériter !

Que s’est-il passé de si extraordinaire pour que les enfants d’Israël en méritent autant ? C’est que la sortie d’Egypte est intervenue à un moment où les hébreux n’étaient ‘’que’’ les enfants des Patriarches.  Leur passage au sein d’une civilisation corrompue avait rendu nos ancêtres assez peu méritants. Il a donc fallu faire intervenir le mérite des Patriarches pour les extirper de l’esclavage du Pharaon[1]. Quand ils se sont retrouvés face à la muraille d’eau et encerclés d’ennemis et ont pourtant eu confiance en D., ils ont mis en pratique les enseignements des dix plaies et de la sortie d’Egypte. Ils ont commencé à vivre eux-mêmes leur judaïsme, à le ressentir. Ils ont cessé d’avoir une tradition. Ils ont eu une croyance qui leur permettait de vivre avec D. en premier plan des événements.

Chabat de Jacob

Les patriarches ont tous respecté les enseignements de la Torah. Et pourtant Chabat est attribué à Jacob ? ‘’ Si tu respectes Chabat, …. je te ferai goûter à l’héritage de Jacob’’[2]. Pourquoi ? Rachi commente que le Chabat de Jacob est na’hala beli métsarim, un domaine sans frontières parce que Jacob a instauré les limites de la ville , comme il le sied selon la halakha, quand il s’est installé en Israël à son retour de Lavane.  Ce que veut dire Rachi est, que de son vivant jacob a institué une tradition du Chabat pour ses enfants. Le Chabat était rentré dans la cité. Ce n’était pas uniquement un privilège que les grands de ce monde possédaient mais une loi des humains. Chabat, ce jour où nous sommes connectés à l’irréel mais au vrai était chez les humains.

C’est ce qui s’est passé durant le passage de la mer rouge. Ils ont vécu les enseignements et ont traduit la lumière reçue pendant la période des dix plaies en sentiment humain réel. Ils se sont connectés à un monde plus haut pour vivre avec et uniquement selon lui. Béli métsarim, sans les frontières de l’eau ni de rien d’autre.

Jacob et les délices du monde futur ici-bas

’Vayifrots ha’ish, l’homme a dépassé’’. Jacob gagne de l’argent quand il s’apprête à quitter son beau-père, Lavan. Il en gagne trop pour que cela ne dérange pas sa belle-famille. Nos Sages ont dit qu’il a goûté le no-limit du monde futur[3]. Car Jacob vit son Chabat pleinement. Il est connecté au lois qui dépassent la création. Il devient béli métsarim.

Durant le passage de la mer rouge qui est aussi Chabat, comme nous l’avons vu, les enfants d’Israël ont goûté à tous les plaisirs et ils ont eu toutes les révélations. C’est ce qui ressort des nombreux midrachim[4] qui y ont attrait. C’est parce qu’ils ont vécu leur émouna dans le quotidien. Leur conception de D. n’a pas été seulement une tradition mais une manière de vivre.

Hag Saméah 

Rav Yossef Simony   

 



[1] שמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה יז  והגעתם אל המשקוף, בזכות אברהם, ואל שתי המזוזות, בזכות יצחק ויעקב, ובזכותם ראה את הדם ולא יתן המשחית.

 

[2] (יד) אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְקֹוָ֔ק וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־במותי בָּ֣מֳתֵי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְקֹוָ֖ק דִּבֵּֽר:

וזה לשון רש"י ישעיהו פרק נח פסוק יד : נחלת יעקב אביך - נחלה בלא מצרים כמה שנא' ופרצת ימה וקדמה וגו' (בראשית כח) לא כאברהם שנאמר (שם /בראשית/ יג) הארץ אשר אתה רואה ויעקב שמר את השבת שנא' (שם /בראשית/ לג) ויחן את פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה כך פי' ר' שמשון:

[2] (מג) וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים

שבת גימ' ויפרץ האיש ע"ש הפסוק בראשית פרק ל

 

[3] מדרש קהלת רבה (וילנא) פרשה ט זה יעקב (שם /בראשית/ ל') ויפרוץ האיש מאד מאד, ר' סימון בשם ר' שמעון מלמד שהיה לו (דוגמה) מעין דוגמה של עולם הבא, שנאמר עלה הפורץ לפניהם וגו' ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב' יג):

[4] מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לג והיו הנודות מושכין שמן ודבש לתוך פיהן של תינוקות והן יונקין מהן שנאמר ויניקהו דבש מסלע (דברים ל"ב י"ג). ויש אומרים היה יוצא להם מים חיים מן הים ושותין בתוך הגזרים לפי שמימי הים מלוחים הן שנאמר נוזלים. ואין נוזלים אלא מתוקים שנאמר באר מים חיים ונוזלים מן לבנון (שיר השירים ד' ט"ו) וענני כבוד למעלה מהם שלא ישלוט בהן השמש ועברו ישראל כן כדי שלא יצטערו.

ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רמד  זה אלי [ט"ו, ב] ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וישעיה שנאמר וביד הנביאים אדמה וכתיב נפתחו השמים ואראה וגו

 

Écrire commentaire

Commentaires: 1
  • #1

    Patrice (jeudi, 25 avril 2019 08:06)

    Chabbat est en effet la plus belle chose qu’Hachem nous ait donnée
    Merci Rav Yossef
    Hag sameah